פסק-דין בתיק הפ"ב 13454-01-12

   " לקראת ראש השנה ויום כיפור הקרבים, לא נותר לי אלא להתחנן אל מידת הרחמים שבך

    לפסוק סוף סוף בבוררות שלפניך... אין לי שום כלי להתמודדות חוקית. רק תחינה. אני פונה

    שוב בתחינה אל רגש הכבוד בין אדם לאדם שבך ומבקש אנא פסקי, ובמהרה".

כך כתב המבקש 2 ביום 22.9.08 לבוררת, שדנה בסכסוך בינו לבין המשיבה, לאחר שמונתה לתפקיד זה בהחלטת ביהמ"ש מינואר 2005, ולאחר שב-17.4.07 הוגש ע"י הצדדים כתב הסיכומים האחרון. התחינות לא הועילו, והפסק ניתן רק בחודש מאי 2011 . עתה עותרים  המבקשים לביטולו.

1. המבקש 2 הינו אדריכל במקצועו והמבקשת 1 הינה חברה שבשליטתו באמצעותה נתן את שירותיו המקצועיים למשיבה. עם סיום העבודות, נותרה בין בעלי הדין מחלוקת כספית בנוגע ליתרת התמורה המגעת למבקשים, בגינה הוגשה ע"י המבקשים תובענה לביהמ"ש, אשר הועברה בהסכמת הצדדים לבוררות בפני הבוררת, אדריכלית במקצועה.

בחודש מרץ 2005 חתמו בעלי הדין על הסכם בוררות. הבוררות התנהלה, ככל הידוע, כסדרה, אף נערך ביקור במקום, ובחודש אפריל 2007 הוגש כתב הסיכומים האחרון. חלפו חודשים, חלפו אף שנים, ומשפסק הדין בושש מלהגיע, פתחו המבקשים במסע של תחינות אל הבוררת, אשר אחד מהם, מיני רבים, מצוטט ברישא לפסק הדין, וביקשו מן הבוררת לפסוק את פסקה.

2. משגם תחינות אלו לא הועילו, משחלפו 4 שנים תמימות מיום הגשת כתב הסיכומים האחרון ו-" משגדשה שאת סבלם של המבקשים ואמונם בבוררת התערער", כהתבטאותו של כב' השופט זפט שדן בבקשה, הגישו המבקשים בקשה להעברת הבוררת מתפקידה.

בפסק דינו מיום 26.6.11 קבע כב' סגן הנשיא השופט זפט כי העיכוב במתן פסק הבוררות, שנמשך על פני תקופה של 4 שנים וללא הסבר מניח את הדעת, גרם לעינוי דין המצדיק את העברת הבוררת מתפקידה. בית המשפט הורה על העברת הבוררת מתפקידה, הבוררת נצטוותה להשיב את שכר הטרחה שגבתה וכן הוחלט על מינויו של בורר חליף.

3. גם המשיבה וגם הבוררת לא השלימו עם פסק הדין שהורה על העברת הבוררת מתפקידה, והגישו בקשות רשות ערעור לביהמ"ש העליון. הרשות ניתנה, הדיון בשני הערעורים אוחד ובפסק דין מיום 15.11.11 ביטל ביהמ"ש העליון את החלטתו של כב' השופט זפט וזאת לאור טענת הבוררת, שנתקבלה, ולפיה " נכתב פסק הבוררות ונחתם בטרם הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה להעברת הבוררת מתפקידה" ולאור עיקרון " גמר מלאכת הבורר" . ביהמ"ש העליון אף נתן דעתו לשיקולי יעילות שהרי כל שנותר היה בעת ההיא שהבוררת תמציא את פסק הבוררות, שלטענתה כבר נכתב, לידי בעלי הדין, וכן לעובדה שהמשיבה לא נשאה בכל אשם הקשור להשתהות.

4. פסק הבוררות הומצא למבקשים בחודש נובמבר 2011, הגם שהוא נושא תאריך 25.5.10. המבקשים אינם משלימים עם פסק הבוררות ומבקשים את ביטולו בהסתמך על  מרבית עילות הביטול המנויות  בחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הבוררות) לרבות חריגה מסמכות, אי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענות, מתן הפסק לאחר שעברה התקופה לנתינתו,  היות תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור ועוד.

5. אין חולק כי בענייננו קיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(8) לחוק הבוררות, דהיינו " הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו". אין צורך להכביר מלים ולנמק מדוע יש לקבוע כי הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו, משניתן בחלוף 4 שנים וחודש מיום הגשת כתב הסיכומים האחרון, וללא הסכמת הצדדים. כל המוסיף גורע. אם עיכוב של 4 שנים לא ייחשב כפסק שניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו, לא נדע עיכוב מהו.

6. מצאתי אף ממש בטענת המבקשים לפיה חרגה הבוררת מסמכותה בכך שבסעיף 3(1) לפסק הבוררות התייחסה בהרחבה, שלא לצורך ובאופן מיותר, להיבט האתי לטעמה שבהתנהלות המבקשים, בכל הנוגע להתחייבותם להשגת תקציבים, אף הגדירה את תפקידו של המבקש 2 בעניין זה כ" מאעכר".

בעלי הדין הקנו לבוררת סמכות לדון בהיבט הכספי של המחלוקת ביניהם, והמשיבה לא העלתה כל טענה בקשר להתנהלות לא נאותה של המבקשים מהבחינה האתית. המחלוקה נגעה לפן המקצועי/חשבונאי בלבד. ב"כ המשיבה אף אישר עובדה זו במהלך הדיון בפני: " שאלת ביהמ"ש: האם בכתבי הטענות שלכם טענתם שהמבקשים אינם זכאים לשכר טרחה מחמת עבירות אתיות שעברו? עו"ד סעדון: לא העלנו טענה כזאת, אני מרחיב - טענו שהתוכניות לביה"ס שהמבקש תכנן אלו העתק של תוכניות שתכנן כבר בבי"ס באופקים. לא טענו שהתובעים התנהגו כמו 'מאעכרים'".

הבוררת איננה הפורום המתאים לדון בשאלות אתיות, ומשבחרה להתייחס להיבט זה, היה עליה לאפשר לבעלי הדין, ובמיוחד למבקשים, להביע עמדתם בסוגיה. הסוגיה לא עלתה כלל לדיון במהלך הבוררות, לא ניתנה למבקשים כל הזדמנות להתגונן בפני קביעה זו, ולהציג את המענה שהיה בפיהם, שאולי היה מאיין את התרשמות הבוררת בהיבט זה.

7. פגם מהותי נוסף שנפל בהתנהגות הבוררת מתייחס לביקוריה במקום לאחר סיום הבוררות ומבלי ליידע את הצדדים על כוונתה לעשות כן. מהחומר שהוגש לי עולה כי במהלך הבוררות ביקרה הבוררת באתר נשוא המחלוקת, והמבקשים אכן ויתרו על השתתפותם בביקור זה. טרוניית המבקשים נוגעת  לביקוריה הנוספים של הבוררת באתר, עליהם נודע להם לראשונה רק מעיון בתגובה שהוגשה ע"י הבוררת לביהמ"ש בעתירה להעבירנה מתפקידה, שם ציינה, בין היתר, כי  "גם לאחר תום שמיעת הראיות בבוררות, ראתה לנכון הבוררת לבקר בבתי הספר נשוא המחלוקת בעיר שדרות ועשתה כן פעמיים".

להעיר שמשום מה מצאה לנכון המשיבה, בתשובתה לעתירת הביטול, להאשים את המבקשים בעיוות המציאות בכל הנוגע לביקורים שערכה הבוררת באתרים לאחר סיום הבוררות, באי הבדילה בין הביקור הראשון לבין הביקורים שנעשו לאחר סיום הבוררות, האשמה בגינה התנצלה בפני המבקשים בפתח הדיון בפני. מכל מקום, ב"כ המשיבה אישר במהלך הדיון בפני כי אף הוא לא ידע על הביקורים הנוספים ומרשתו לא לקחה בהם כל חלק.

בורר איננו רשאי לבקר במקום ללא בעלי הדין וללא ידיעתם, ואף על כך אין צורך להרחיב. (ראו לעניין זה ספרה של פרופ' אוטולנגי, " בוררות דין ונוהל", כרך ב', עמ' 1035).

8. המבקשים אף מפרטים בבקשתם שורה ארוכה של טעויות שנפלו  בפסק הבוררות, היורדות לשורש העניין, שככל הנראה, יש בהן ממש מן הבחינה העניינית. יחד עם זאת וכידוע, טעות בפסק הבורר אינה עילה לביטול פסק הבורר, שהרי בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות, אלא דן רק בשאלה באם נתקיימה עילה מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

מרבית הטעויות הנזכרות בבקשה, אף שהן עולות מתוך הפסק ללא צורך בהתעמקות מיוחדת, אינן מאפשרות את התערבות בית המשפט- ואינן מהוות עילת ביטול.